מודעות

אתם שואלים את עצמכם איך להביס את המתח? המשיכו לקרוא: נסביר לכם!

3 המפתחות כדי להביס את המתח

בהיותנו בני המאה ה-21, אנחנו נמצאים לעיתים קרובות בפקקי תנועה, דבוקים ללא הרף לטלפון הנייד, הטאבלט והמחשב, נמצאים במירוץ מתמיד לעבר מה שעלינו לעשות הלאה. שקועים ומופגזים תמידית על ידי שיחות טלפון, הודעות ווטסאפ ומדיה חברתית, וניתן להשיג אותנו 24 שעות ביממה. כל זה מביא לכך שנעשה יותר ויותר קשה למצוא רגע כדי להיות עם עצמנו.

אנו חווים מתח בשל בית הספר, הלימודים, העבודה, האהבה. 

אנו חווים חרדה לפני בחינה, לפני פגישה, דאגה לילדים, לעתיד, לבריאות, לכסף, לקראת הלידה. חרדה ממחלה. זה קורה לנו כאשר אנו מתעוררים, כשאנו נמצאים לבד, כשאנו לומדים, יוצאים, הולכים לישון, ואנחנו אפילו חווים חרדה בלי שום סיבה ממשית.

מה אנו יכולים לעשות כדי להביס את המתח?

המפתח שמאפשר לנו להתגבר על המתח הוא: לשחרר.

לשחרר משמעו לקחת מרחק ביני לבין הדברים, המרחק שמאפשר לי למקד בבהירות מה אני רוצה באמת.

למעשה, לפעמים זה הכרחי (ואפילו חיוני!) לקחת צעד אחורה כדי שנוכל להמשיך להתקדם.

המאסטר לאו-דזה קורא לטכניקה הצבאית הזאת 'נסיגה',  בעוד אני קורא לה נשימה איטית ועמוקה.

וזה ממש כך, כשאנו לוקחים בפשטות רגע לעצמנו, אפילו דקה בודדת, זה יכול לעשות הבדל עצום. אחרי הכול, אם חושבים על זה, 60 שניות הן הזמן שאנו מקדישים לסרטון באינסטגרם, לענות לחבר כשיש לנו פסק-זמן קצרצר מהעבודה, להצטלם כדי להיזכר ברגע מיוחד, לשתות קפה בהפסקה, לקבל החלטה חשובה או להגיד מילה שגויה.

כדי להבהיר את נושא השחרור מהמתח לאנשים הרבים שפגשתי במהלך הסמינרים שלי, זיהיתי 3 מפתחות:

1.   איך להביס את המתח: מצאו את החיוך ושנו את המצוקה

להביס את החרדה נותן לנו את האפשרות לחפש חיוך במקום שבו אין חיוך – החיוך כמצב פנימי, לא חיוך שבו רואים את השיניים, אלא חיוך פנימי, בחיפוש אחר המקום שבו אנו נוכחים בחיים ומרגישים מסוגלים, מסוגלים לתת תשובה גם לקשיים.

במקום הזה, שקיים בתוכנו ושאני מכנה אותו מקום הפריחה, יש שקט, ראייה צלולה ויכולת לפעול. כאן אנו מלאים בהערכה עצמית ומסוגלים לשנות את המצוקות.

2.   לקחת הפסקה ולהתמקד במה שבאמת מרכזי בחיים שלכם

מעבר שני: בצעו באופן רצוני פעולה פשוטה לכאורה, זו של לקחת הפסקה.

מה מעצים את הלחץ?

ריבוי דברים חסרי תועלת. אנו מרגישים בחיינו צורך בלתי נדלה לענות על מיליארד דברים, אבל רובם הם משניים לחלוטין עבורנו ועבור האושר שלנו.

כאשר תשומת הלב שלנו – שאינה אינסופית –  נמשכת לדברים משניים  שלבסוף פולשים אלינו לחלוטין, הדבר המרכזי  שבאמת יעשה את ההבדל, עבורנו ועבור העולם סביבנו, הופך להיות הדבר האחרון שאנו מרגישים צורך להקדיש את עצמנו אליו.

אז חשוב לקחת את ההחלטה לקחת נשימה איטית ועמוקה ולומר לעצמי: "עצור והתמקד: מה מרכזי בכל מה שקורה לי? מה משני?"

התרכזו על מה שמרכזי עד שהמשני יתמוסס.

סוג זה של רצון, שבאמת מתבטא בתוכנו, הוא שיעשה את ההבדל.

הכול מתחיל כשאני אומר לעצמי "מספיק!" 

מילת הקסם הזו, 'מספיק', מסוגלת לסדר מחדש את סדרי העדיפויות במחשבה שלי ועוזרת לי לראות בצורה ברורה יותר מה באמת חשוב לי.

3. איך להביס את המתח: לרסן את הרגשות ההרסניים

שלב שלישי ואחרון: לשחרר זה לרסן את הרגשות ההרסניים. בתוכנו יש חבלן וכאשר רמת הסטרס עולה, הוא תמיד רוצה להשמיד הכול. השמדה היא פעולה חסרת תועלת.

במקום זאת, עלינו לארגן ולסדר מחדש.

בשל כך, אני רוצה להציע לכם על תרגיל נפלא, תרגיל של לעשות סדר.

זכרו: כדי להביס את החרדה עליכם להתרכז בלשחרר.

1.     מה עליכם לשחרר? כל מה שהוא משני, מיליארד הדברים שאתם מרגישים שאתם צריכים לענות עליהם, אבל הם לא נותנים מענה לשאלה המרכזית שלכם, הקשורה ל'מה שהיית רוצה באמת? מה באמת חשוב לך?'
2.   התגברו על הקושי הגדול ביותר בחיים שלכם, שהוא העצב, ולכו לחפש שמחה. איך? לעזור לעולם להפוך להיות טוב יותר באמצעות החיוך שלכם, הנוכחות שלכם, האהבה שלכם. ברגע שהמצב הזה מתממש, הוא מחדש אתכם.
3. אל תאפשרו לרגשות הרסניים להשמיד אתכם.

ענו על שלושת השאלות של התרגיל  החל מערב זה, אבל לפני שאתם עושים זאת, עשו דקה של OMM.

הנושא עליו דיברתי הרבה לאחרונה הוא עצמך הטוב יותר ממך. למה אני מתכוון בהגדרה זו? 

נתחיל בשיטת OMM שלי (the One Minute Meditation) – דקה אחת של מדיטציה.

אל תיתנו לשם לבלבל אתכם: שיטת OMM היא לא רק דקה של שקט בה אתם מקשיבים לנשימה שלכם, אלא הרבה יותר מזה. 

שיטת OMM היא לספר לעצמך את הסיפור שלך בדרך חדשה עם שפה פרואקטיבית ופרופוזיטיבית שיכולה לתמוך בך, להזין אותך ולהניע אותך בכל פעם שיש לך צורך בכך. נקודת המבט השונה הזו, מזיזה אותך מקושי לאפשרות, ומאפשרת לך לראות את עצמך משתנה בעולם המשתנה.

באחד הסרטונים שלי אני אומר דבר פשוט: כולנו כאן בשביל חלום.

מאז שהאדם קיים, קיימת האלימות. ובכל יום אנחנו מופגזים במסרים אלימים, שמעוררים וזורעים פחד בליבנו, אך בעוד כל זה קורה, אנחנו יודעים בליבנו ובמחשבתנו שאנחנו גם משהו אחר.

אנחנו לא רק אנשים חרדתיים, מבוהלים, מפוּחדים או אלימים.

אנחנו כאן בשביל חלום, חלום שאנו מאשרים על ידי הרצון שלנו לשפר את עצמנו, על ידי התחושה שאנו רוצים לשנות את הדברים.

למעשה, כל אחד ואחת מאיתנו משתוקק בליבנו להיות שונה, להיות טוב יותר. אחר כך, אולי, אנחנו לא מצליחים, אבל אנחנו משתוקקים לזה.

שיטת OMM נולדה בדיוק לשם כך: היא עוזרת לנו לגלות את מניפת הערכים והרגשות שנמצאים בתוכנו, אשר ברגע שאנו פוגשים אותם, מגלים אותם, מבינים אותם, מעבדים אותם מחדש, הם מאפשרים לנו להשתחרר מאותן תגובות מכניות שבאופן בלתי נמנע (בשל מתח, רגשות שליליים, עייפות …) אנו נותנים לגירויים אחדים בחיי היומיום שלנו, גם אם אנו לא רוצים בכך .

לעיתים קרובות שואלים אותי: "איך אני יכול לשפר את עצמי?"

התשובה פשוטה: עליך להתחיל מעצמך וללמוד לדבר עם עצמך. לאמן את עצמך להגיד: 

"אני בסדר, אני OK, אני מאמין בעצמי, אני מסתכל מעבר לאופק ומצהיר שאני יכול לשפר את עצמי. 

אני חוגג את היכולת, את התובנות, את ההארות, האינטואיציות. אני משחרר את הדבקויות שכולאות אותי, אני לוקח מרחק מאותה תנועה כאוטית של רגשות שמציפה אותי וגורמת לי משהו שלאחר רגע אני מתחרט עליו. אני אומר לעצמי: "די! אני מפסיק את ההרגל הזה שלא מאפשר לי לבטא את אותו העצמי הטוב יותר ממני שאני רוצה להיות".

כולנו חולמים ועוקבים, נשימה אחר נשימה, רגע אחר רגע, יום אחר יום בחיינו, אחר המימד הזה שאנחנו מכנים שלום, שאינו היעדר המלחמה, אלא מצב פנימי של הוויתנו. מצב כה עוצמתי שהוא יכול לשנות את חיינו, 

כה  אותנטי ואמיתי שכאשר הוא בא לידי ביטוי הוא משנה את חייהם של אחרים סביבנו.

הבעיה שלנו היא שלפעמים אנו מתמקדים יותר מדי במגבלה שלנו עד כדי כך שאנו נופלים לתסכול עמוק, וכך אנו מצמצמים ורואים את עצמנו כפי שאנחנו כעת ולא מתמקדים, במקום זאת, במה שאנחנו יכולים להפוך להיות, במשאבים העמוקים שיש לנו בתוכנו,  שעלינו להתחיל מהם כדי לבטא את העצמנו האחר, שהוא חדש וטוב יותר.

טוב יותר כי הוא אותנטי יותר, אמיתי יותר. פחות עֵבד לתגובות אוטומטיות, פחות עֵבד לכל אותם האמונות והמוסכמות שקיבלנו ואימצנו כשלנו, אפילו בלי להיווכח בכך. טוב יותר כי הוא חופשי לבחור, להבחין.

חופשי כי הוא מסוגל שיהיה לו חוש ביקורתי, אישי.

כל אחד מאיתנו הוא אינדיבידואל, וככזה, עליו להתעמת עם החיים ולהפוך אותם לשלו על ידי כך שיבין אותם, יגלה אותם, ויצלול לתוכם ללא כל פחד.

עלינו לשחרר את הפחד שיש לנו כשאחרים סביבנו לא מעריכים את השינוי שלנו ואפילו דוחים אותנו.

היוּ ממוקדים בייעוד שלכם, אל תתנו לחיים לגנוב אותו מכם. 

אל תתנו לכל הדברים שאין להם שום קשר למה שאתם באמת אוהבים, למה שחשוב לכם באמת, לפלוש אליכם. אל תאפשרו את זה לאף אחד.

ישנם שלושה דברים שעושים את ההבדל בחיים: השלום, הכיוון והאהבה. 

התמקדו במקום אליו אתם רוצים ללכת ווָדאו שהדרך שבחרתם מובילה אתכם לשם.

חיו את הימים מלאים באהבה, חיו את הימים מלאים בתקווה, מלאים באמון בעצמכם. הקדישו תשומת לב לאחרים ולימדו לכתוב מחדש את עתידכם כדי לבנות את עצמכם החדש הזה.

5 יסודות חיוניים על מנת להתמודד עם הרגע ההיסטורי הזה

אמנות המלחמה. הנושא הזה הוא לגמרי אקטואלי, הרגע ההיסטורי הזה הוא קרב אמיתי.

כותרת המאמר הזה יהדהד מייד ברבים מכם הקוראים את ספרו של המורה סון טסו Sun Tzu Ping Fa, המסה הצבאית הכי נלמדת בעולם בנושא אסטרטגיה. אתם בוודאי גם תוהים: מדוע מומחה כמוני למודעות עצמית (self-awareness) כותב מאמר על אמנות המלחמה.

הסיבה היא פשוטה: בימים אלה מתנהל קרב. למעשה מתנהל קרב בכל רגע בחיינו, ולכן במקום להכחיש אותו עלינו ללמוד איך לפעול ביחד איתו, ללמוד לספר לעצמנו מה באמת חשוב עבורנו וכדי לעשות זאת עלינו לומר לעצמנו את האמת.

יש שאלה שאנחנו שואלים את עצמנו פעמים רבות מדי יום, כי היא קשורה אל המוח הזוחלי והלימבי שלנו, ושאלה זו היא: "מה זה, מה אני צריך לעשות?"

עם זאת, הרבה יותר מעניין לעבור למימד יותר קורטיקלי של האינטלקט שלנו, מימד יותר מודע, מימד של הודיה אשר מצד שני שואל: "מה הסיטואציה שאני רוצה? מהם החיים שאני רוצה?"

וכדי שנאמר לעצמנו אילו חיים אנחנו רוצים, אנחנו יכולים לנצל את ההסגר של וירוס הקורונה, אשר למרות שהוא מחייב אותנו להישאר סגורים במרחב פיזי, מצד שני הוא גם מציע לנו את ההזדמנות להיפתח למרחב הפנימי האינסופי שלנו, למימד של הרעיונות אשר – כפי שאפלטון הגדיר זאת – הוא מושלם ואינסופי.

הבה נבוא במגע לרגע עם אותו מימד של הרעיונות. הבה ניקח את הרגע הזה ונבוא במגע עם עצמנו, לרגע, כדי לומר לעצמנו מה באמת חשוב לנו, מה אנחנו באמת רוצים.

היכולת הזאת לומר לעצמנו מה הערך שאנחנו באמת רוצים לטפח  ולגדל הוא מה שיועיל לנו, לא רק בימים אלה, אלא באותו הרגע שהדלת הראשית תיפתח מחדש ויהיה עלינו להיות אפילו יותר מאי פעם ממוקדים, חדורי מוטיבציה, נלהבים ומלאי תשוקה.

כל קושי שמתעורר בחיינו מסתיר לימוד ואימון, שניהם מבנים סינרגטיים לגדילה שלנו, כי הם מאפשרים לנו לפתח מיומנות ושליטה. ועוד יותר מכך – בדיוק כשאנו מרגישים מיומנים ושולטים בניהול עצמנו, אנו מסוגלים להתמודד עם כל דבר, גם הקשה ביותר. 

למעשה, הדבר החשוב ביותר בחיינו הוא העולם הפנימי שלנו. אם יש קרב שעלינו ללחום בו, אם יש עולם שעלינו ללמוד לנהל, הקרב והעולם הזה אינם מחוצה לנו כי אם בתוכנו.

כאן אנו חוזרים אל אמנות המלחמה של המורה סון טסו, טקסט שנכתב בסביבות המאה הרביעית לספירה, והוא נלמד בדיוק משום שהמחבר, בנוסף על היותו אחד מהאסטרטגים הגדולים ביותר שחיו עד כה בעולם, הוא גם אדם עם אינטליגנציה גמישה במידה יוצאת דופן. 

חזון המלחמה שלו הוא לגמרי בלתי רגיל משום שהוא חזון של שלום.  למעשה המורה סון טסו אומר  שהמלחמה היחידה שניצחנו בה היא זו שלא נלחמנו בה.

איך אתה יכול שלא להילחם במלחמה? לצפות מראש: "את האויב לא צריך להשמיד" אומר סון טסו, "את האויב יש לכבוש".

לפי המורה סון טסו, יש כמה יסודות מנצחים אשר מובילים אותנו למנוע את הצורך בקרב, וכאשר הצורך הזה הוא בלתי  נמנע – כמו עבורנו ברגע זה –  הידע של חמשת היסודות החיונייים נותן לנו יתרון על האויב.

היסוד הראשון הוא הדרך.

מה משמעו שיש לך דרך? ברגע זה, עבורנו, פירושו להיות בשלום, לנטוש את הפחד שהופך אותנו היסטריים, תגובתיים, אלימים, ולקבל את המצב על ידי כך שאנו לומדים לפעול איתו באינטראקציה,  כשאנו נשארים במקום שבו אנחנו מרגישים חזקים ומסוגלים, שהוא למעשה מקום השלום.

אני לא מתכוון כאן לשלום כהיעדר המלחמה, אלא למימד פנימי של הוויה, למצב שאנחנו יכולים לקבע ולארח בתוכנו.

היסוד החיוני השני הוא התנאים האטמוספריים.

אלה שיודעים כיצד להתבונן בכוכבים, כלומר יודעים איך להבחין בשינוי, יכולים לנהל את מזג האויר.

 "אל תיכנס אל שטח האויב במזג לא רצוי"

אמנות המלחמה/ סון טסו

התבוננות בכוכבים, במקרה שלנו, פירושו לקרוא את סערת הרגשות שלנו ולומר לעצמנו שאנחנו מסוגלים ליצר ניתוק, מרחק ונחישות. במצב הנוכחי שבו אנחנו נמצאים, אנחנו יכולים לשחרר את הפחד, להתרחק ממנו ולהיות נחושים לחיות ממוקדים וצלולים, בלי לתת מרחב לרגשות הרסניים.

היסוד החיוני השלישי הוא השטח.

מגרש המשחקים שלנו הוא השינוי. אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו מסוגלים להשתנות, שאנחנו עמידים, שאנחנו מסוגלים להתמודד עם הסיטואציה הזאת ולצאת ממנה חזקים יותר.  אנחנו יכולים לראות אותה, לחקור אותה, לקרוא אותה ולחלוק אותה מנקודות מבט רבות ונושאות פרי. לבסוף, אנחנו אומרים לעצמנו שהגמישות וההסתגלות הם כישורים חיוניים עוברנו.

המפקד הוא היסוד החיוני הרביעי.

המפקד זה אתה, או טוב יותר- "עצמך הטוב ממך". זה לא אתה בכל היבט שלך, כי אם "עצמך הטוב ממך" שאתה מסוגל לבטא כאשר, תוך לקיחת נשימה איטית ועמוקה, ותוך מתן פרשנות נכונה לנסיבות שבהן אתה מוצא עצמך, אתה יכול לשאול את עצמך את השאלה :"מה הסיטואציה שאני רוצה?"

וכאן אנחנו נכנסים לטקטיקה, היסוד החמישי. 

הטקטיקה היא מודעות. למעשה, זה שמודע יותר מהיריב שלו לחמשת האלמנטים  הוא המנצח.

"לכן נאמר שאם אתה מכיר את האחרים ואת עצמך, לא תימצא בסכנה אפילו במאות קרבות. אם אתה לא מכיר את האחרים אבל מכיר את עצמך, תנצח באחד ותפסיד באחר. אם אינך מכיר לא את עצמך ולא את האחרים, כל קרב יהיה קטלני עבורך"

מודעות עצמית היא המצב הפנימי שמאפשר לך לשנות את חדר המלחמה, את קריאת הנתונים, את הדמיית העתיד שלך (הפרה-פיגורציה של העתיד שלך), לאותו מקום הפריחה שבו אתה זורע וקוצר את מה שאתה רוצה.

וכך, בכמה מילים, סיכמתי את חמשת היסודות החיוניים של אמנות המלחמה על מנת להתמודד עם רגע היסטורי זה:

1. הדרך היא שלום, לא העדר מלחמה כי אם מצב הוויה פנימי.

2. התנאים האטמוספריים הם הידיעה איך לקרוא את הרגשות שלנו, ותרגול של ניתוק, מרחק ונחישות.

3. מגרש המשחקים הוא השינוי, דרך פיתוח כישורים כמו גמישות והסתגלות.

4. המפקד הוא עצמך הטוב ממך, כלומר זה ששואל את עצמו "איזה חיים אני רוצה?" 

5. הטקטיקה היא מודעות, או טוב יותר – מודעות עצמית, זו שמנחה אותך להכיר את עצמך ומובילה אותך למקום הפנימי של הפריחה שלך.

במשך 30 שנה עסקתי בשיתוף רעיונות של מודעות עצמית, ולאורך כמעט שנה סיכמתי חלק מהידע הזה בספר שלי OMM- THE ONE MINUTE MEDITATION  – דקה אחת של מדיטציה, רב המכר שלי שבו בדפים מעטים אני מסביר את האסטרטגיה הפשוטה אבל אפקטיבית וחיונית, על מנת למצוא מחדש, לפגוש ולברוא את עצמך מחדש.

הסליחה, ההודיה והחמלה הן שלוש יכולות בסיסיות שחשובות היום יותר מתמיד.

אין דבר יותר חשוב בחיים שלנו מאשר תחושת המלֵאוּת שאנו חווים כשאנחנו הופכים מודעים לכך שעשינו משהו טוב למען האחרים.

כדי להמשיך בכיוון הזה, הייתי רוצה לחלוק אתכם כמה הרהורים על שלושת היכולות הבסיסיות שלדעתי חשובות היום יותר מאי פעם: 

סליחה

הראשונה שבהן היא היכולת לסלוח לעצמנו.

האהבה לעצמי קשורה באופן הדוק ליכולת לדאוג לעצמי.

מה זה אומר? לדאוג לעצמי פירושו לקבל את עצמי כך כפי שאני, לקבל את עצמי עם כל המגבלות והטעויות שלי.

לא כדי להיעצר במצב הזה, אלא כדי להגיד לעצמי מה למדתי ממנו ולחפש להמשיך ולשפר את עצמי.  

כדי להגיד לעצמי שאני רוצה להיות אדם שיש לו דרך, כיוון, יעד, מטרה ואפילו – שליחות.

לאהוב את עצמי מתקיים אם כך מהיכולת לומר לעצמי: "אני מקבל אותך כך כפי שאתה, ללא כל שיפוט״.

כשאנו מַשהים את השיפוט, אנו יכולים לבסוף לזהות עד כמה מפעים וחשוב הרגע הזה שאנו חיים וממצב של תבוסה, אנו הופכים למי שמשתתפים בחיים וכך נולדת בתוכנו הכרת התודה.

הודיה

שניה: היכולת להיות מכירי תודה.

אם ביכולתנו לאהוב את עצמנו ולקבל את עצמנו כך כפי שאנחנו, אנו הופכים להיות מכירי תודה, ואנו מגלים שבאפשרותנו לקבל גם את האחר.

וכל מה שגרם לנו להיות שונים ורחוקים, מתארגן מחדש, ומאפשר לנו להיות חופשיים ליצור מערכת יחסים חדשה שבה אנו יכולים למצוא את עצמנו.

לפיכך, השהיית השיפוט כלפי עצמנו מאפשרת לנו להשהות גם את השיפוט כלפי האחר וכך להבהיר במחשבה שלנו את מערכת היחסים ההדוקה שקיימת בין כל בני האדם ובין כל הבריאה כולה.

חמלה

לבסוף, היכולת להיות בחמלה.

ברגע שבו אנו רוצים עבור האחר את אותו הטוב שאנו רוצים ומחפשים עבור עצמנו, אנו מגלים את המשמעות של הקיום שלנו כאן ועכשיו: לאהוב את עצמי, כדי לאהוב אותך, כדי לאהוב.

האהבה הזו מורכבת ממימד משולש:

1.   כשאני בתשומת לב לעצמי ביכולתי להיות בתשומת לב כלפי האחר.
2.   בהקשבה לעצמי, אני ביכולתי להקשיב לאחר.
3.   בנחישות העצמית, בהגדרת סצינה חדשה עבור חיי, ביכולתי להציע לאחר אפשרות אחרת, תוך כדי הסרת הסכמה הנוקשה שבה כלאתי אותו. ואכן, אם הוא טעה אתמול, זה לא אומר שהוא חייב להמשיך ולטעות.

לכן, המעבר של החמלה מאפשר לי לתת לאחר את הבחירה להיות נחוש ולהביא לידי ביטוי את הגרסה הטובה ביותר שלו.

אלה היו ההרהורים שלי היום על הסליחה, הכרת התודה והחמלה. 

אני מסכם באומרי לכם: על תתמקדו במי שאתם, אלא במי שאתם יכולים להפוך להיות. 

בעיה ערכית.

"עלינו להיפרד מהומו סאפיינס, האדם החושב, כדי להיכנס אל הומו וורוס, האדם האמיתי". 

כחברה, כיום, הבעיה שלנו היא ערכית.

זה הכרחי לשקם מחדש את התרבות. זה הכרחי לשתף את הידע. 

הכרחי לשקם מחדש סביבה והקשר, שמסוגלים לייצר את אותן הנסיבות, פוריות ומכוונות עבור הפרט, בין אם הוא ילד או מבוגר. 

נסיבות אשר יגרמו לו להרגיש שהוא מעורב, אשר יכוונו אותו לאותם ערכים שהם החיים והשלום, כערכים מוחלטים שאי אפשר לוותר עליהם. 

באופן הזה ואך ורק באופן הזה, המחשבה תוכל להתנקות בהדרגה מהאשליות הרבות ומכל המודלים השגויים הדומננטים כיום. 

ישנה הונאה שמוצגת לנו יום יום, מהמימד הוירטואלי של המדיה שהופך מידי יום ליותר קיצוני: הצלחה ללא מאמץ. 

על אף פי כן, אם נלך לחקור מאחורי הקלעים, נגלה שכל מי שהשיג תוצאות מעניינות בכל תחום בחיים שלו – משפחה, מערכות יחסים, חברויות, קהילה, עושר כלכלי, עבודה, רוחניות, גוף… – היה צריך לעבוד בצורה אינטנסיבית על מנת להשיג אותן. 

וגם אם התחיל מתוך הצורך שיכירו בו, מתוך צורך בפיצוי, או כדי לטפס למעלה, להתמקם, המאמץ שעשה בוודאי שיפר אותו. 

הוא שיפר גם את החיים של הסובבים אותו, אם – מעבר למאמץ – הוא הבין את הצורך להתחנך כדי לחנך, כלומר לחנך את עצמו כדי להיות מודל לאחרים. 

רק כאשר נתחייב לתהליך החינוך שאיתו אנו מוציאים מתוכנו (באיטלקית: exducere)  את הטוב ביותר, אנחנו נעשים מסוגלים להצטיין (באיטלקית: eccellere) , כלומר – לדחוף הלאה מתוכנו רק את אותו החלק שאנו מעריכים כחלק הטוב ביותר. 

שלב חדש עם ראשי התיבות PH.A.S.E

כל אחד מאיתנו מרגיש שנדרשת אנושיות חדשה, יותר עמוקה. 

כמו שאומרת חברתי היקרה, חוקרת המוח מרגרט סיטסקורן, עלינו להיפרד מהומו ספיאנס כדי להיכנס להומו וורוס (אדם אמיתי). 

עלינו להסתכל עלינו ועל ההיסטוריה שלנו על פי מה שנוכל להפוך להיות, תודות למאמץ שלנו לטפח את עצמנו. 

אנחנו צריכים לחיות שלב חדש (שלב המורכב מראשי התיבות של ההתפתחות של הזן האנושי שלנו:  PH.A.S.E פילוסופיה, אומנות, מדע וכלכלה). 

אכן, מאז ומתמיד, מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו קיימים, שאלנו את עצמנו שאלות (פילוסופיה), השארנו סימן (אומנות), חקרנו על מנת להבין מי אנחנו ומהו העולם שבו אנחנו חיים (מדע) ולבסוף, שאלנו אם מה שעשינו יכול להיות בר קיימא (כלכלה).

אנחנו צריכים בהחלט לעשות את העבודה הזו על מנת ליצור באופן מודע שלב/PHASE חדש בסיפור שלנו.

אם כך, עלינו לשאול את עצמנו שאלות חדשות, עלינו לשנות את הפעולות שלנו, לשאול את עצמנו אם מה שאנחנו לומדים נחוץ לנו, או שהוא מזהם אותנו, האם הוא מאיר אותנו או מחשיך את העתיד שלנו. ולבסוף, אנחנו צריכים לפעול על מנת שהסיפור שלנו ומערכות היחסים שלנו יהיו בנויות כך שיהיה סביבנו עולם טוב יותר, כלומר – עולם בר קיימא. 

אנחנו צריכים להפוך להיות יותר אנושיים.

האם אנחנו יכולים לחנך מחדש את האדם? אני אומר שכן. 

אנחנו חייבים לחנך את האדם, אך יותר מלחנך את עצמנו מחדש, אנחנו צריכים להפוך להיות יותר אנושיים.

עלינו ללמוד לקרוא את הרגשות שלנו, לא לתת מרחב לרגשות השליליים, רגשות כפויים, או אלימים,  שלעיתים אנחנו מארחים בתוכנו מבלי להיווכח בכך. 

אנחנו צריכים להפוך להיות מודעים לכך שההתנהגות שלנו היא תוצר של הרגל ואם ההרגל הזה שגוי, אז התנהגויות שגויות מתקבעות בחיי היום יום שלנו. 

אנחנו צריכים להפסיק את הסכמה הזו  על ידי כך שנחפש מיקום שממנו אנחנו יכולים לראות את עצמנו באופן שונה, ולעבור מהשאלה האינסטנקטיבית: "מה עלי לעשות?" לעבר  שאלה אחרת שעימה המוח הקדם מצחי בא לעזרתנו, והיא: "מה הם החיים שאני רוצה?"

לא החיים שאני נאלץ לחיות, אלא החיים שאני רוצה לחיות.

מכיוון שרק אם  נדבר עם עצמנו על מה שאנחנו באמת אוהבים, כל מה שטוב בתוכנו ייצא החוצה ויעזור לנו לעשות את הצעד הבא. 

מדיטציה היא חלק מתהליך החינוך מחדש של הזן שלנו, מכיוון שהיא עוזרת לנו להפוך להיות יותר רגישים, ויותר בתשומת לב, על מנת לטפח בתוכנו את החמלה לאחר, בשל ההבנה שיש לו את אותן המגבלות שיש לנו, אותם פגמים וקשיים. 

העתיד של ילדינו 

אני מסיים את ההרהור הזה שלי, כשאני מזכיר לנו שהילדים שלנו לומדים להתנהג מאיתנו, לומדים את הרגשות שלהם מאיתנו, את דרכי החשיבה שלנו מאיתנו. את הדרך שבה הם חיים, הם לומדים מהדרך שבה אנחנו מתקיימים.

לכן אנחנו חשובים  מכיון  שאנחנו מחנכים. כולנו מחנכים! במובן חיובי או שלילי. 

ללא משמעת ותשומת לב, הסכנה היא שנעשה נזק בדיוק לאלו שאנו אוהבים יותר מכל! הילדים שלנו. 

ישנם כלים רבים כדי להתחיל מיד את התהליך של החינוך העצמי, של השיפור העצמי, על מנת להיכנס למצב חדש של מודעות. 

אנחנו לא יכולים יותר לאפשר לעצמנו לומר שהעולם שסובב אותנו לא נותן לנו הזדמנויות. 

העולם שסובב אותנו מלא בהזדמנויות! 

עלינו לבקש מעצמנו לפקוח את עינינו, לראות את אינסוף ההזדמנויות שבכל רגע מופיעות לפנינו, ולאסוף את אלו שאנו מרגישים שהן יותר נכונות עבורנו.

השאלה איך לדעת מה אנחנו רוצים באמת נוגע לכל גיל

לדעת מה אנחנו רוצים זה אתגר שכולנו פוגשים לפחות פעם אחת בחיינו, בכל גיל שהוא.
כפי שאני אומר פעמים רבות: מעבר לזמן שחולף, אנחנו כאן כדי שהחיים ישמשו להפקת פרי, והפרי שהחיים צריכים להעניק לנו הוא להיות העצמי הטוב ממני אשר אנחנו מסוגלים להיות בכל יום. 
אנחנו הוויה רבת מימדים הבנויה מתפיסות, רגשות, מחשבות ושאיפות.

רק כאשר השאיפות מתבהרות לנו, אז המחשבות, הרגשות והפעולות מנחות אותנו לעבר השיפור המתמשך שלנו.

יש לנו, אפוא, צורך לאמן את ההתנהגויות שלנו. אבל כדי לעשות זאת עלינו לנטוש את הרגשות ההרסניים ולבחור לעומת זאת באלו היצירתיים, תוך כדי כך שאנחנו מחפשים בהירות מתמשכת של מחשבה, מחשבה שהולכת היישר אל המטרה: לתת תשובה לשאיפה האינטימית והעמוקה ביותר שלנו.

איך אנחנו יכולים להכיר את השאיפות האינטימיות והעמוקות ביותר שלנו?

דרך 3 פעולות: השקט, ההקשבה והאימות.
אם אתם לא יודעים מהי השאיפה האינטימית והעמוקה ביותר שלכם, נסו להיכנס פנימה לתוככם: עשו צעד פנימה, אל אותו מקום שבו השקט חי, בזמן שאתם לוקחים נשימה עמוקה ונרגעים. ואז, הקשיבו. השקט מייצר את ההזדמנות להיכנס אל ההקשבה: 
מה זז בתוככם?
איך אתם מתקשרים עם החיים?
מה הם הדברים שאתם עושים לעתים קרובות יותר, שנותנים לכם סיפוק גדול יותר? 

אלה הדברים שאתם אוהבים, הדברים שמזינים אתכם. עליכם לשים לב, הקשבה היא תשומת לב. ואכן בדיוק תשומת הלב הזאת, היא שמייצרת הבנה חדשה. אשר הופכת לנוכחות, ומגלה לכם את השאיפה שלכם, כלומר את מה שאתם רוצים באמת.

חיזרו על התרגיל למשך מספר דקות בכל יום ואל תוותרו אם התשובות לא יגיעו אליכם מיד, אלא התעקשו להיכנס לשקט גדול יותר ולהקשיב טוב יותר. יתרה מכך: אל תסתפקו בתשובות הראשונות שמגיעות,  אלא היכנסו יותר לעומק. במרוצת הימים, התרגיל הזה יביא עימו יתרונות אדירים.