היום אני רוצה לדבר על הנשמה.
ישנם רגעים בחיים שלנו, שבהם מאוד חשוב להאמין שאנחנו יכולים "להתרחב".
משכנות הנשמה הם אותם "מרחבים" בהם אנחנו יכולים לדמיין את העולה על כל דמיון, להאמין שאנחנו יכולים ללכת הרבה, הרבה, הרבה מעבר למגבלות שלנו, להרגלים שלנו.
חשוב לשהות במימד הזה של ההוויה כי הוא היחידי שהופך אותנו להיות באמת מסוגלים להסתכל אל מעבר לאופקים הרגילים שלנו.
האדם הוא ישות, שיותר מכל ישות אחרת על פני הכוכב הזה, היא בעלת יכולת להרהר לגבי עצמה באופן מתמיד, ולכן להתפתח בתוך עצמה, ולהפוך כל יום ל"אחר", לאותו עצמי הטוב יותר.
אז באופן ספונטני עולה השאלה:
מה יש לנו יותר טוב לעשות, אם לא להשתתף בחיים?
אם לא להיות נלהבים ולהיות מעורבים באופן מלא?
אם לא לומר לעצמנו ולעולם סביבנו: "הנה אני, קחו אותי, אני כאן עם כל כולי כדי להשתתף איתכם בחיים".
הייתי רוצה לסיים את ההרהור שלי עם חמש הצעות לשנה הקרובה:
- תגידו לעצמכם לא רק מי אתם, אלא גם מי אתם רוצים להפוך להיות.
- אל תתנו לאחרים את האחיזה בהגה של החיים שלכם, היו אתם הקפטן של האוניה שלכם. כוונו את הסיפור שלכם לעבר הנמל אליו אתם רוצים להגיע, לעבר ההצלחה שלכם.
- אל תאפשרו לעצמכם להיות מוסחים, לכוּדים, תפוסים על ידי המלכודות הרבות, הגירויים הרבים. אלא הישארו על המסלול, לעבר היעד שקבעתם מראש.
- הסתכלו סביבכם: רבים רוצים להפליג איתכם.
- הזכירו לעצמכם כל יום שאתם חשובים ועשו את הפעולות שמעידות על כך.
לחצו כאן כדי לקבל כלי פרקטי ופשוט ליישום יומי, שיכול לעזור לכם בדרך הזאת.
אם נעשה את הצעד הזה פנימה כדי לפגוש את הנשמה, אם לא נפחד, אם לא נסוג לאחור, אלא להיפך, אם ננוע על מנת להתקדם, החיים שלנו יפגשו ויהנו מאין ספור רגעים של שמחה אינטנסיבית ועמוקה, שמתחילים מהשקט על מנת להגיע לאהבה.
