ארכיון Uncategorized - פטריציו פאולטי ישראל

תנו לשקט לדבר

כתבה מהמגזין האיטלקי Starbene – אוגוסט 2024

אנחנו מגיבים לאירועי החיים עם יותר מידי "רעש" רגשי. במקום זאת, הפסקה קטנה לעצמנו הייתה יכולה להספיק כדי למצוא מחדש את הווליום הנכון של החיים, כך אומרים מחקרים.

קלסתרון

מטרה: הצמיחה של האדם

מעבר לעיסוקו בהתפתחות אישית, פטריציו פאולטי, מייסד בית הספר הבינלאומי למודעות עצמית, כתב את רב המכר OMM – the One Minute Meditation. בשנת 2000, יחד עם קבוצת מדענים, פסיכולוגים וסוציולוגים, הקים את קרן פטריציו פאולטי, גוף פילנטרופי שעוסק גם במחקר בתחומי מדעי־המוח והפסיכופדגוגיה.

השקט, אותו דבר גדול ולא מוכר בחיים שלנו, ואף על פי כן, אלמנט יקר ערך גם עבור הבריאות שלנו. מחקרים מדעיים שנעשו לאחרונה מאשרים שהשקט הוא גם גורם שמגן על הרווחה המנטלית והגופנית שלנו, במיוחד כשמנסים להפיק אותו באופן רצוני.

הכנס האחרון של I.C.O.N.S (International Conference on the Neurophysiology of Silence), שהתקיים באוניברסטית לה-ספיאנצה, עסק בדיוק בכך – באפקטים הנוירופיזיולוגיים, המולקולריים והפסיכולוגיים של השקט. הכנס הוא יוזמה של קרן פטריציו פאולטי, גוף פילנטרופי ומחקרי בתחומי מדעי־המוח והפסיכופדגוגיה.

המגזין האיטלקי Starbene ראיין את מייסד העמותה, מר פטריציו פאולטי, שעוסק כבר יותר מ־40 שנה עוסק בהתפתחות אישית, כדי להבין איך ולמה להשקיט את הדציבלים שמזהמים את החיים.

מר פאולטי, האם השקט הוא היעדר מילים, צלילים ורעשים?
לא רק. מנקודת מבט פסיכולוגית, מדובר במשהו אחר: השקט קשור בסוג מסוים של נטייה נפשית. למעשה, אנחנו נמצאים כל הזמן הן בסביבה חיצונית, על כל הגירויים שבה, והן בסביבה פנימית, ושתי הסביבות האלה מתקשרות כל העת אחת עם השניה. אף אחת מהן לא משפיעה באופן בלעדי על האדם, כלומר שתיהן פועלות יחד ונותנות צורה למחשבות, לרגשות ולהתנהגויות שלו.

מה זה אומר לחפש את השקט?
בזמן שאת הסביבה החיצונית אי אפשר תמיד לעצב על פי רצוננו, אנחנו כן יכולים לאמן את עצמנו לשליטה טובה יותר בסביבה הפנימית שלנו. להתחיל, אם כן, לחשוב על שקט שמחפשים אחריו באופן רצוני.

מדובר במרחב שאנו מצליחים "לגנוב" מהרעשים של חיי היומיום. במרווח הזה שנוצר המוח שלנו לא נכבה, אלא נכנס אל מימד אחר. הוא מחדש את עצמו, כמו שמראים מחקרים שונים מתחום מדעי המוח.

במה כרוכה הבחירה השקטה הזו?
על פי הנתונים שעולים ממחקרים שונים, השקט הרצוני הוא מרכיב פרואקטיבי עבור המחשבה והגוף. ברמה המחשבתית אנו הופכים ליותר צלולים, ליותר בעלי עניין להיות באינטראקציה עם הגירויים של החיים וליותר מסוגלים להיות אמפתיים כלפי האחרים.

בהיבט הפיזי, לעומת זאת, מדדים כמו לחץ דם, דופק לב ונשימה, משתפרים. כל התפקודים הבסיסיים שחיוניים להישרדות שלנו מתייצבים, ולכן לשקט יש באמת פן מרפא.

איך מיישמים את התרפיה הזאת?
זהו סוג מסוים של דיאלוג פנימי שאליו כולנו מודעים ברמה זו או אחרת. מסתבר שהדיאלוג הזה הוא משמעותי עבור כל אחד מאיתנו בגלל שהוא מאפשר לנו לספר לעצמנו את האירועים בסיפור האוטוביוגרפי שלנו. ולכן, לעשות צעד אחד פנימה, להימלט מההאשמה של העבר, לא להקרין עצמנו כל הזמן אל העתיד אלא להישאר בהווה – מאפשר לנו לארגן מחדש, למקם מחדש אירועי עבר, אירועי הווה, ובדרך כלשהי גם אירועי עתיד, עם היכולת שלנו לדמות מראש (תהליך שמכונה פרפיגורציה) את מה שיגיע.

באמת?
מפגש פנים אל פנים עם הפנימיות שלנו דורש מאיתנו לחזור לעצמנו מה באמת חשוב עבורנו, מה אנחנו רוצים באמת, אילו הישגים הגשמנו ואילו עוד ברצוננו לכבוש. השקט במקרה הזה הוא לא הפסקה, אלא אתחול מחדש שיוצר סדר, וכתוצאה מכך אזור חדש על מנת שנוכל לעבד מחדש את אתמול, את היום וגם את מחר.

מהי לדעתך התועלת החשובה ביותר של השקט?
התועלת החשובה ביותר היא זו הפסיכו־רגשית. חיי היומיום משמרים מצב של דריכות, הן במחשבות והן ברגשות שלנו, שגורם לנו ליפול לעיתים קרובות מידי אל תהום הרגשות השליליים. כאשר אנחנו מתמודדים עם לחצים אנושיים יש לנו תגובה אוטומטית: כעס, פחד, עצבנות, האשמה וחרדה, המכילה את כל התחושות הללו, ובזמן שאנו מביעים אותן בצורה לא מובנת. ברמה של הגוף, התגובתיות המיידית הזו קיימת בנו בגלל שזה מנגנון אינסטנקטיבי של הישרדות. ברמה הנפשית לעומת זאת, זה לא ממש עובד לטובתנו.

אז למה אנחנו זקוקים?
למנגנון אחר של התנהגות. כלומר: גירוי ואז הבנה (לזוז מ'מה אני צריך לעשות?' אל 'איזה חיים אני רוצה?'), באופן כזה שניתן תשובה מכוונת ולא מקרית. אם כן, השקט יכול לקבוע – עד כמה שאפשרי עבורנו – את איכות החיים שלנו. היעדר התגובה האינסטינקטיבית ללחצים הבלתי פוסקים שאליהם אנו חשופים, מאפשרת לנו לארגן מחדש ולפתור את כל הדברים שקורים לנו (ושאותם אנו סופגים בלי שנשים לב לכך) עם מודעות גדולה יותר לעצמנו ולרצונות האינטימיים והעמוקים ביותר שלנו. ולכן השקט יכול לעזור מאוד לחיות סוג של נורמליות שמספקת אותנו, ולא חיים שעשויים ממרדף בלתי פוסק.

אבל זה קשה לבודד את עצמנו מהכול ומכולם…
לא מדובר בלהתנתק מהעולם, אלא בלקחת רגע לעצמנו. גם בתוך הכאוס, בסערה החזקה ביותר, היות שקיימת רמה חושית שבה אנחנו יכולים לשים את הרעש והמהומה שמקיפים אותנו מחוץ לנו וגם בתוכנו – וכאן אני כולל למשל גם את השאלות שמציקות לנו בגלל שאנחנו חושבים שאין לנו זמן או יכולת לנהל אותן – ואנחנו שמים אותן במקום השני לרגע ומשקיטים אותן. רק כך אפשרי להקשיב לעצמנו. הטכניקה של השקט המודע לא משמשת כדי להפריד את עצמנו מהכול ומכולם, אלא כדי לומר להגיד לעצמנו כמה דברים.

מהם?
הדבר הראשון הוא: הערכה עצמית (אני מסוגל, אני יודע לעשות זאת, אני יכול להתמודד עם אתגרי החיים, על כל הבעיות והבלת"מים שלהם). המעבר השני הוא: אני מקרין את עצמי אל מעבר לאופקים הרגילים שלי, אל מקום שבו אני מרגיש יותר "נקי", ואני מוצא מחדש את המרכז שלי. והצעד שלישי: אני מתנתק מעצמי ורואה את הקשרים שמשאירים אותי באותו מצב של מתח, ואני משחרר אותם בפעולה רצונית נחושה.

וכך השקט המודע מתממש: בגלל שאני רוצה בו ואני נחוש להישאר איתו 5, או 10, או 20 דקות או לכמה זמן שהחלטתי. השלב הרביעי הוא אפילו עוד יותר פשוט: אני מזכיר לעצמי שללא הפעולה הזאת אני לא אוכל להשתפר (בגלל שאני כפוף לאירועים המשתנים של החיים). ובסוף, כשאני יוצא מהשקט, אני הולך אל עבר האחר, אני מכין את עצמי להיות יותר פתוח, יותר משתף פעולה ויותר אינטראקטיבי.

צריך לתרגל את השקט בכל יום?
זה יכול להיות נפלא לאמץ הרגל של לקחת בכל יום 10-5 דקות לעצמנו. לפי מחקרים מסוימים, מספיקות 7 דקות של שקט כדי להפיק התחדשות אמיתית וממשית של המוח שלנו.

וכשאנחנו יוצאים מתוך השקט, איזה דברים חדשים או עמוקים יותר אנחנו שומעים?
אנחנו עוברים – כפי שאומרות כמה תצפיות מתוך מחקרים שנעשו – מקקופוניה (רעש) להרמוניה (מוזיקה). ולא, אנחנו לא נשמע תמיד צלילים נשגבים, זה ברור, החיים מסביבנו עם כל הדציבלים הגבוהים שלהם תמיד עלולים לקרוע לנו את עור התוף. מה שמשתנה זה מרחב ההקשבה שלנו שמתרחב. ואז כשהגירוי נכנס לתוכנו הוא מרעיש פחות, בגלל שמחשבה יותר רגועה היא מחשבה יותר צלולה, מפוקסת, יצירתית ודינמית. אנחנו עוברים מהמנטרה של "אני עייף גמור" למנטרה של "איזה דברים מעניינים יש פה? איזה דברים חדשים? איזה דברים מסקרנים?". מהגישה של "אני אגרסיבי כלפי מי שמסתכל עליי במבט עוין ומאיים" אנחנו עוברים אל "קודם אני מנסה להבין". ואפשר לומר שמגנינה אחרת לגמרי מתנגנת באוזנינו…

כלי שמגן על הDNA שלנו

מבין שלל הטכניקות של שקט רצוני, טכניקת 'הריבוע' (QMT) מוגדרת כזקיף שמגן על הבריאות שלנו. "מדובר בסוג של מדיטציה בתנועה, שבמסגרתה במצב של שקט רצוני עוקבים אחר סדרה של צעדים פשוטים בתוך ריבוע, בזמן שמקשיבים להנחיות קוליות שמגיעות בהפתעה". טל דותן בן־שושן, מנהלת מכון המחקר של קרן פטריציו פאולטי, שקידמה את המחקר הזה יחד עם אוניברסיטת 'לה ספיאנצה' ברומא, מרחיבה: "זהו תרגיל שמשלב מתח קוגניטיבי גבוה שנובע מאי־הידיעה מראש של הפקודה שתגיע, יחד עם רמה נמוכה של סטרס, היות שמדובר במצב נטול סכנה. ההשפעות של התרגול נבדקו על קבוצת מדגם של נשים בריאות בגילאי 60-40, שעקבו אחר תוכנית יומית של QMT למשך שמונה שבועות. קיבלנו תוצאות מעודדות לגבי שמירה על רמת מתילציה טובה ב־DNA, מדובר בתהליך אפיגנטי שמסדיר את ההפעלה והכיבוי של הגנים, ושכאשר יש לו סכמות אנורמליות, מהווה שורש למחלות רבות".

מודעות היא העתיד היחידי עבורנו

"המפתח כדי לענות על האתגרים המכריעים של זמננו טמון ביכולתנו להיות אנושיים".
פטריציו פאולטי חוקר המוח ויוצר הכנס ״21 דקות״ מסביר מדוע.

המודעות, החוסן והאמפתיה הן כולן מילים יפות, שנעשה בהן שימוש מוגזם בשנים האחרונות אפילו עד כדי כך שאנחנו מאבדים ענין ברגע שאנחנו שומעים אותן. עם זאת, כמה דון קישוטים עדיין מאמינים בהן ואכן מקדישים את הגוף והנשמה להפצת המשמעות האותנטית שלהן.

פטריציו פאולטי הוא אחד מאלה, אבל במקום להילחם בטחנות רוח הוא בחר לבנות אותן. משנות ה-90 ועד היום הוא יצר בהצלחה קבוצות דיון ומסלולי הכשרה, והקים קרן ומכון מחקר נוירו-מדעי.

ב-19 בנובמבר פאולטי יעלה על הבמה פעם נוספת כדי להנחות בשידור חי את המהדורה החמש עשרה של הכנס ״21 דקות של אנושיות״. גם השנה, אנשים בעלי שם בינלאומי, יצרו יחד רשת של מערכות יחסים עבור האנושות שמטרתה לעודד צורות חשיבה חדשות, לעודד דרך חיים חדשה המציעה נקודת מבט וסיבה אחרת על מנת לעזור לנו להגביר את המשאבים הפנימיים, להיות שמחים יותר ולתת תרומה אמיתית לעולם בר קיימא, יעיל והחלטי.

הכרת עצמך משפיעה על העולם

פאולטי מסביר: ״אנחנו לא מבקשים מהאורחים שלנו לספר את סיפור ההצלחה שלהם – בשביל זה יש אינספור במות – אלא לשתף את האירועים והרגעים שעיצבו אותם מבחינה פנימית, שאיפשרו להם לעשות קפיצה חשובה בשלושה מימדים חשובים: איך הם נותנים לעצמם מוטיבציה, איך הם מגבירים את הסקרנות שלהם לידע, איך הם מתמידים להישאר זמינים ופתוחים לחיים ולאנשים אחרים״.

"באמצעות הבחירות והפעולות היומיומיות שלנו", אומר פאולטי, "נוכל להפוך לסוכנים של שינוי המכוון לעבר עולם המבוסס על יחסים של שלום ושוויון, יחסים המכבדים את כדור הארץ, עוזרים לכוון יחידים, חברות, הון וממשל בעזרת נקודת המבט שמכניסה התפתחות בת קיימא לתוך סדר היום הפוליטי הגלובלי".

אם זה נכון שלא ניתן להטמיע מודעות שפירושה ידע אינטימי ואישי, ניתן בכל זאת לאמן אותה. ״הקשבה לעדויות של האנשים הנחשבים מצויינים מגרה אותנו לעצב את הנוף הפנימי האנושי שלנו, את ה״Humen inner design״ שלנו. כיצד האנשים האלו שומרים בתוכם על היצירתיות והאסרטיביות באופן חי וחיוני?
כיצד הם לומדים להכיר את הרגשות והערכים שלהם ומצליחים להישאר ממוקדים במערכות היחסים עם האנשים? שאלות אלו נחקור ב-"21 דקות"

מחקרים של המוח

המחקר שמוצג על הבמה ממשיך להיחקר בחזית המעבדה המדעית במסגרת מכון המחקר למדעי המוח, חינוך והוראה (Rined) של קרן פטריציו פאולטי.
במכון לומדים את תפקודו של המוח האנושי, את המתודות והטכניקות שיכולות לעזור לנו להגביר את המודעות העצמית ולשפר את היכולות הטובות ביותר שלנו כמו פרה-פיגורציה (לצפות מראש), חוסן, יצירתיות ואמפתיה, בשיתוף פעולה עם מדענים, מכוני מחקר ואוניברסיטאות בינלאומיות כמו אוניברסיטת בר אילן בתל אביב, אוניברסטית לה סאפיאנצה ברומא וה- Cnr.

דוגמא לכך הוא ריבוע האימון המוטורי – (Quadrato motor training QMT), טכניקה של אימון מוטורי אינדיבידואלי שנוצר על ידי פאולטי במטרה להפיק שיפור בתפקודים הקוגנטיביים באדם הקשורים לקורדינציה, תשומת לב ויצירתיות. תוצאות מעודדות התגלו בחולי אלצהיימר, פרקינסון, ילדים דיסלקטיים ולאחרונה גם בהפחתת מצבי דלקת.

שלוש מיומנויות לעתיד

בזמן שקול חצוצרות הבינה המלאכותית נשמעות עולה השאלה האם יש משמעות למבט הנלהב הזה על המוח האנושי. גם על כך פאולטי משיב: "עד אתמול הקדשנו את עצמנו לאותם כישורים אקדמיים שהפכו את הידע שלנו לאנכי יותר ויותר. היום הידע הזה יכול להיות מנוהל בצורה יוצאת דופן על ידי בינה מלאכותית, שאינה יכולה לנהל עבורנו את הרגשות שלנו".

פאולטי מוסיף: ״העתיד שלנו חייב להיתמך בשלוש מיומנויות חשובות מאוד: ניהול הרגשות והיכולת לכוון אותן, המימד האינטלקטואלי הקשור ליצירתיות ולחוסן ולבסוף, המימד הרוחני. והכוונה היא לדעת איך לסלוח לעצמנו, להיות מכירי תודה על מתנת החיים ולהרגיש חמלה כלפי עצמנו וכלפי אחרים. רק כך יהיה זה אפשרי להפיק שינוי פרדיגמה: מהפרדיגמה "המוות שלך – החיים שלי" שהביאה קונפליקטים ומשברים עבר פרדיגמה של שלום "החיים שלך – החיים שלי״

אנחנו אורחיו של כוכב לכת הנמצא במשבר

נקודת המפנה הזו קשורה גם למשבר האקלים: ״אם אני נותן חיים לכוכב, הכוכב נותן לי חיים, אבל עלי להגיע לתגלית הזו בתוכי״. כשאור הזרקורים דולק ומאות עיניים מביטות עליו, פאולטי בדרך כלל ניגש לקדמת הבמה ומצביע על הקהל: "עצרו: אתם המארג הנוירונלי המורחב שלי. לכם יש פתרון לבעיות שאני לא יכול למצוא לבד״. זו לא בדיחה, הוא אומר, ״ניתן להתגבר על הגבול שלנו רק כאשר אנו באים במגע עם האפשרות להקשיב לאנשים בצורה אחרת. ואם אפשרות זאת נכונה במערכות היחסים בין בני האדם, היא נכונה עוד יותר במערכות היחסים בינינו לבין הכוכב שלנו, שהוא אדיב מספיק כדי לתמוך ולהזין את כולנו. המודעות חיונית כדי למצוא מערכת יחסים משותפת ובונה עם העולם שמארח אותנו. בלעדיו, אין עתיד״

האירוע של ה19 בנובמבר

שני הנושאים שיוצגו ב ״21 דקות״: מהי האחריות שלנו כמי שמהווים משאב מרכזי בכוכב שלנו ומה זה אומר להיות אנושי היום. האירוע מתקיים ב-19 בנובמבר, וישודר בשידור חי בחינם (הנה הקישור להרשמה) נשמע את הסיפורים של אלכס ארמילוטה, מייסד משותף ומנכ״ל של AWorld, פלטפורמה ואפליקציה שתומכת בקמפיין של האו״ם Act Now לפעולה אינדיבידואלית בנושא שינויי האקלים והקיימות' ג׳ף אורלווסקי-יאנג, עטור הפרסים בשל מחקרו 'הדילמה החברתית' שידבר על ההשפעה המזיקה של המדיה החברתית על החברה. אגב, למה הזמן של כל מציג הוא 21 דקות? ״ב-2009, כשנולד הפורמט של הכנס, זה היה הזמן הממוצע של יכולת הלמידה האמיתית של אדם. היום, כשהרעש התקשורתי גובר, לצערנו זה כבר לא כך אבל החלטנו לא לשנות את משך הזמן של הדוברים״. בתוך כל הרעש, קיים משהו טוב להקשיב לו.

איך להתגבר על השכנועים המגבילים

3 עצות כדי להתגבר על השכנועים המגבילים ולכוון את מחשבתנו לעבר מה שאנחנו באמת רוצים

מהם שכנועים מגבילים?

יש לנו שכנועים אודות כמעט כל דבר בחיים שלנו: אודות העבר שלנו, אודות העתיד שלנו, אודות הסיפור שלנו, אודות הייעוד שלנו, אודות מה יקרה לנו, או מה שלא יקרה לנו, אודות כיצד נוכל להימנע מזה או מזה, או כיצד נצטרך לצערנו לסבול בשל דבר זה או אחר.

כל השכנועים האלה יוצרים רבדים במחשבה שלנו ויוצרים מכשול אמיתי ביננו לבין הייעוד שלנו.

הייעוד שלנו הוא למעשה להזיז את עצמנו לעבר מה שחשוב לנו באמת, לעבר מה שאנחנו באמת רוצים בחיים שלנו .

עם זאת לעתים קרובות לא קל לנו לעשות זאת, מכיוון שאנו נשלטים על ידי כל השכנועים המגבילים האלה, ובהדרגה הם מקבלים רבדים במחשבות, ברגשות, באינסטינקט, אשר מתנים בהתאמה את מבנה הראייה שלנו שיש לנו על החיים, הדרך שבה אנו באינטראקציה עם המימד הרגשי ומימד היחסים שלנו, ולבסוף, איך אנחנו חשים.

ישנן 3 אפשרויות לשבירת הסכמה שעלינו ללמוד וליישם כדי לשחרר את היומיום שלנו מאותו המימד, שלפעמים הוא ממש דרמטי ומעצבן, של חיים על פי שכנועים מגבילים שהם שקרים שאנו אומרים לעצמנו. כי כאשר אנו אומרים שאנו יודעים איך יקרה ומה בדיוק יקרה בחיים שלנו, אנו מכריזים דבר-שקר.

האמת היא שאנחנו לא יכולים לדעת מה צופן לנו המחר – אך נכון באותה מידה שנוכל לדמות מראש את המחר שלנו.

מספרים לנו זאת מדעני מוח כמו מרגריט סיטסקורן Margriet Sitskoorn מאוניברסיטת טילבורג Tilburg בהולנד, או טלי שארוט Tali Sharot מ"יוניברסיטי קולג' לונדון", אשר שיתפו איתי פעולה, השתתפו באירוע "21 דקות", או עבדו עם הקרן שלי ומכון המחקר שלה, ( RINED – מכון קרן פאולטי למדעי המוח, החינוך והדידקטיקה).

מה אומרים לנו המחקרים שאנו מקדמים עם הקרן שלי?
הם מאשרים שהמוח הוא פלסטי, כלומר, למוח שלנו יש יכולת להסתגל ולהתאים את עצמו למה שאנחנו נותנים לו לעתים תכופות יותר.

למעשה, בין אם נרצה בכך ובין אם לא, הסביבה, ההקשר והנסיבות מתנים את הקיום שלנו, את האופן שבו אנחנו חושבים על עצמנו בתוכם. ומעל לכל הם מתנים את האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו על גבי הבמה הנהדרת הזאת, שאנו קוראים לה חיים.

לכן, הנה 3 טיפים כדי להתגבר על השכנועים המגבילים שנכנסים לכולנו באופן טבעי.

המחשבה שלכם לא יכולה לכבות את עצמה., אבל אתם יכולים לא להזדהות עם המחשבות שלכם.

זה חסר תועלת להכריח את עצמכם לסגור את ברז המחשבות , אינכם יכולים לעשות זאת.

אז מה אתם יכולים לעשות?

אפשר לראות אותן עוברות , כמו מי שיושב בשולי כביש , כביש מהיר, רואה מכוניות נוסעות, בלי לרצות לעלות עליהן, מבלי להזדהות איתן.

אמנם מצד אחד לא ניתן לכבות את המחשבה, אבל מצד שני, באמצעות אימון בטכניקות מסוימות, אפשר ללמוד לא להזדהות עם המחשבות עצמן אשר זורמות במוחכם.

המוח שלכם הוא גמיש. הוא מקבל את הצורה של מה שאנחנו מכניסים אליו לעתים תכופות יותר. לכן עלינו להתמקד, להשקיע תשומת לב ברצון שלנו להיות אדוני הרגשות שלנו, להוביל אותנו לעבר רגש פרו-אקטיבי, פרו-פוזיטיבי, בונה, יצירתי – ולשחרר במקום זאת, את הרגשות ההרסניים, של הייאוש, התסכול או ההאשמה .

זיכרו: המחשבה הולכת בדרך שבה אנו מבקשים ממנה ללכת. אז לאמן את עצמנו לרכוש כלים כדי להיות מסוגלים לכוון את הרגשות שלנו, כך שהחיים שלנו יהיו בריאים ומתגמלים יותר מבחינה רגשית – מאפשר לנו להגיע למעשה למצב המודעות הזה – כי המוח הפלסטי עובר שינוי.

לחזור ולומר לעצמכם מה באמת חשוב לכם.

לחזור ולומר לעצמנו מה באמת חשוב לנו מפעיל ספירלה חיובית של הצלחה.

המוח שלנו לוכד את הנתונים הדרושים לו כדי להשיג את מה שאנחנו מבקשים ממנו, ולומד מכך.

וכאשר אנו לומדים משהו, הוא אומר לנו "כל הכבוד", וכך אנחנו מוכנים ופתוחים להמשיך וללמוד.

אם כך, לסיכום:

אני מתמקד, אני אומר לעצמי מה אני רוצה, אני מוצא את המידע הנכון ואני לומד, אני מצליח, אני משבח את עצמי, ואני עוד יותר אקטיבי כדי לצאת לדרך. שוב, אני מתמקד, אומר למחשבה שלי מה אני רוצה, אני לומד, תופס מה שאני צריך, מגשים ומצליח.

מעגל ההצלחה הזה משחרר אותנו מ 3 היבטים שיש בפירוש להתרחק מהם:

להיות חשוכים ושליליים.
הענן החשוך שאנו נושאים על ראשינו, שמחשיך את השמש של האמונות החיוביות. לכל אחד מאיתנו יש פחדים: עלינו להתרחק מהם.
לא להאמין בעצמנו. חוסר ההערכה-העצמית הוא באמת המכשול הגדול ביותר שמונע מאיתנו לשים במשחק את ה'עצמי הטוב ממני' שתמיד רצינו להיות ושאנו ראויים להיות.

לסיום, הגמישות ( הנוירופלסטיות) של המוח אומרת לנו כיום מהן המיומנויות שכבר יש לנו ושעלינו לתרגל כדי להשיג את התוצאות שאנו רוצים.

הראשונה בין כולן היא הדיאלוג הפנימי: עליכם לדבר עם עצמכם כל הזמן. כי אתם עושים את זה במילא!

אם תעניקו רגע אחד של תשומת לב לעצמכם תראו איך הדיאלוג הפנימי שלכם יכול לשנות את ההתנהגויות שלכם, לשנות את מערכות היחסים עם העולם הפנימי שלכם, וכתוצאה מכך עם העולם הסובב אתכם.

חשוב שנגיד לעצמנו שאנחנו יכולים לשנות את מערכת היחסים שלנו עם העולם שמחוץ לנו, רק על ידי שינוי מערכת היחסים עם העולם שבתוכנו.

כפי שאמרתי פעמים רבות, לא מדובר על לקחת צעד אחורה אלא לעשות צעד פנימה, לאותו מקום פנימי, אינטימי ועמוק שעלינו ללמוד לפקוד לעתים תכופות, שעלינו ללמוד להכיר – כדי להגשים את החלומות שלנו, ואת איכות החיים הבלתי רגילה – יותר מרגילה – שמתקיימת באפשרות ליהנות פשוט מהנשימה הזאת, או מקשת בענן, או מקרן שמש.

טלי שָרוֹט, במחקר שלה על 'המשקפיים הוורודים' מוכיחה על פי מדעי-המוח שאלה אשר יש להם גישה פרואקטיבית, פרופוזיטיבית, יצירתית ואופרטיבית ביחס לחיי היומיום שלהם, חיים חיים טובים יותר כי הם אוספים יותר הזדמנויות כדי לשפר את עצמם כל יום .

אלה אותן ההזדמנויות שפוגשים גם מי שאינם מרכיבים את ה"משקפיים הוורודים" הללו, אבל הם לא רואים אותן ולכן לא אוספים אותן.

מה אני מנסה לומר לכם? שהחיים הם לא משהו שעלינו לסבול בעל כורחנו.

כשתרכשו את הכלים ותנסו כל יום ליישם אותם למשך כמה דקות, תגלו שהשותף הכי חשוב שלכם (המוח שלכם, המחשבה שלכם, היכן ששוכנת ממלכת האפשרויות) הופך למסוגל להשיג את מה שהיה בלתי מושג.

כאשר אתם שקטים מנטלית, רגשית ופיזית, אתם מתחילים לנוע לעבר מה שדימיתם מראש.

כל שעליכם לעשות הוא להגיד לעצמכם שזה אפשרי, ולעשות את הצעד הבא כדי להשיג את אותם כלים אשר ייתנו לכם את ההזדמנות ללמוד מי אתם.

זיכרו: אתם אינכם עצמכם המורגל, כי אם העצמי האידיאלי שלכם, שאם תרצו תוכלו להתחייב להכניס למשחק רגע אחר רגע, יום אחר יום.

מודעות היא המפתח האמיתי.

כיום העולם סביבנו הוא למעשה עולם לא מודע, למרות שהוזהרנו והסבירו לנו מהן הסכנות שקיימות היום, ומהן הפעולות שאסור לנו לעשות, אנחנו מוצאים עצמנו עושים את מה שמזיק לנו.

למה? מה מפריע לנו לכבד את הסביבה, לא לזהם אותה, לא לזהם את המחשבה שלנו עם אמונות טיפשיות שלעתים שאבד עליהן הכלח?

המחסור במודעות.

לכן לפני שאסיים אני רוצה להזכיר לכם שהעבר שלכם, העתיד שלכם, הסיפור שלכם, הייעוד שלכם, הם באמת בידיים שלכם, כי מה שאתם זורעים בתוככם הוא מה שתוכלו לקצור.

אם הרעיון הזה מעניין אתכם, תוכלו להעמיק ולקרוא מאמר נוסף של פטריציו: חמשת האיכויות של המודעות העצמית.

החוק של האהבה

אם האלימות היא להיות נעדרים מהחיים, מה תהיה האהבה?
במאמר הזה אנו מציעים נקודת מבט חדשה על החוק של האהבה.

מאז שהאדם קיים, קיימת האלימות.

זה לא אומר בהכרח שהאדם אלים בתוכו, אלא שיש משהו בפנימיותו, שלעיתים, מגיב באמצעות תגובה אלימה.

במקום בו קיימת האלימות יש בוודאי מודעות נמוכה.

מודעות לְמָה בדיוק?

לעולם הפנימי שלנו, מהו ומה הוא יכול להעניק לנו.

למעשה, כשאנחנו באים במגע עם העולם הפנימי שלנו, אנחנו מגלים שאנחנו מסוגלים לחשוב על החיים בצורה חדשה, ושאנחנו יכולים לבחור להזיז את עצמנו מאותה דינמיקה של 'גירוי-תגובה', שלעתים קרובות מידי, גורמת לנו להיכנע לאלימות, וכך אנו מאבדים לגמרי את התפיסה של עצמנו ושל האחר.

המסלול של האלימות, שמוצא אותנו שבורים על ידי הרגשות השליליים, ההרסניים, ועל ידי חוסר היכולת לשלוט בעצמנו ולהזיז את עצמנו לעבר העצמנו הטוב יותר מאיתנו, ניתן להגדירו כ"מצב שבו אנו נעדרים מהחיים".

אז אם האלימות היא להיות נעדרים מהחיים, מה תהיה האהבה?

בפשטות גדולה, האהבה תהיה הצד השני של זה, כלומר: הנוכחות!

המטרה האולטימטיבית של כל אדם לא יכולה להיות אלא היכולת להגיד בצורה מודעת:

"הנה אני, אני כאן, אני נשאר כאן. אני כאן בחיים, אני נשאר כאן נוכח בהם, כדי לכבד את החיים שהם המתנה, שנשימה אחר נשימה אני מקבל בתוכי, ושהיא מאפשרת לי להיות אני".

ואכן אין אחד מאיתנו שהוא ללא חיים.

החיים מאפשרים לנו לבטא את עצמנו בעולם, אבל גם להרגיש חלק חלק מהבריאה, וכשאנו מרגישים חלק, להיות סוכנים של שינוי בתוכם.

לא מדובר על לעשות מה שכולם עושים, או להשיג את ההצלחה שכולם ראויים לה וזכאים לבטא אותה. מדובר במשהו הרבה יותר עמוק ומרומם.

מדובר על להרגיש שהאהבה מקרבת אותי אליך.

מדובר על להבין שהאהבה גורמת לכך שאני אבין את הצורך באחדות, הצורך בשיפור שהופך לשיפור משותף דרך אבולוציה: מי שלא תהיה, כשאתה משתקף בי, זה מאפשר לי לראות את עצמי בך.

רק האהבה מסוגלת לפתוח אותי אל המימד המשולש הזה:

אני ואתה ביחד (התפתחות), אני ואתה צועדים בדרך (גדילה), ואני ואתה מסוגלים לשחרר כל דבקות (אבולוציה).

האהבה, אם כן, היא אותו אלמנט שבלעדיו שום דבר לא קיים עבורי.

רק דרך האהבה ביכולתי להרגיש את המתנה שהחיים העניקו לי, ולהבין שהחיים עצמם נוצרו עבורי, כדי שהם יהיו עבורי גורם של שינוי.

לפיכך, קיימת אותה מערכת יחסים הדדית ביננו לבין החיים שרק האהבה הופכת אותה לברורה וחזקה.

ואכן, רק אותם אנשים שמסוגלים לאסוף את האהבה, מאמינים שהשינוי הוא אפשרי.

"הנה אני, אני כאן.
אני נשאר כאן.
כי אני מודע לכך שאני חלק מאותו מכלול.
כי אני מודע לכך שהמשימה של השינוי היא שלי".

החוק של האהבה הוא אותו חוק שמאפשר לנו להיות בחיים, ותודות לחיים לשנות את עצמנו.

זה חוק שכולנו כפופים לו אבל רק מעטים נוכחים בו, ורק עבור אחדים הוא הופך ליתרון אמיתי.

היתרון הזה הוא עבור אלו שאוספים את האהבה כחוק אוניברסלי של טרנספורמציה!

האהבה נלמדת

האהבה היא לא רק ביטוי טבעי של ההוויה שלנו.

האהבה נלמדת.

האהבה יכולה לגדול בתוכנו ולשנות אותנו עמוקות. האהבה היא אנרגיה, רגישות, התלהבות. האהבה היא חזון, זה להיות מוכנים, פתוחים, נכונים.

מוכנים להיות באינטראקציה עם הגירויים שמגיעים אלינו מהאדם האחר, פתוחים לרגישות שלו, נכונים לשנות ולחשוב מחדש על התווית שהדבקנו עליו מבלי לתת לו אפילו זמן לפתוח את הפה.

לא מדובר על להיות אינסטינקטיביים וגם לא אינטואיטיביים אלא להיות מוכנים, פתוחים ונכונים לחזור בנו מהשכנועים שלנו, אם אנחנו רוצים שהאחר

יהיה שם בשבילנו.

האחר הוא תמיד שם עבורנו. זה הכל תלוי בדרך בה אנחנו מספרים לעצמנו באופן פנימי את החיים שלנו.

תארו לעצמכם שאתם מסתובבים בעולם שבו כל האנשים שאתם פוגשים וכל הסיטואציות שבהן אתם מוצאים את עצמכם, נוצרו במיוחד עבורכם. זה הופך את החיים לנפלאים .

אתם מגלים שכל מה שקיים נוצר עבורכם, ולכן אתם מרגישים אהובים על ידי החיים.

אם באופן פנימי תנקטו בגישה הזאת, לא משנה באיזה מצב תמצאו את עצמכם, תוכלו להפיק ממנו את המרב. הכיוונון הוא הכל: לא מדובר רק על שינוי, אלא על שינוי לטובה.

לא מדובר רק על לנוע, אלא לנוע בכיוון הנכון, כלומר – הכיוון שיוביל אתכם אל העצמי הטוב מכם.

אני כל הזמן אומר לעצמי שכל סיטואציה שאני פוגש – ואני מתכוון ממש לכל סיטואציה שהיא – זאת הזדמנות לחזק את עצמי, לדבר עם עצמי ולספר לי על פטריציו שאני רוצה, על החיים שאני רוצה, האהבה שאני רוצה, הדברים שאני רוצה.

הדיאלוג עם עצמנו הוא פעולה רצונית המאפשרת לנו לבטל את הפיזור, כלומר את כל אותן מחשבות מעגליות שאומרות לנו ללא הרף שאיננו מסוגלים או שמסיטות את תשומת הלב שלנו מהמטרות שהצבנו לעצמנו לעבר דברים שטחיים וארעיים.

המיקוד חשוב כי הוא מאפשר לנו לשמור על הדבר היקר ביותר: האנרגיה.

אז, ארבעת הטיפים שלי היום הם:

אנרגיה. הסר פסולת ליותר אנרגיה. למנוע את הפיזור כדי להשיג אנרגיה

רגישות. הרגישו שהעולם נמצא שם עבורכם. אמונה חיובית זו תפַתח את הרגישות שלכם שהיא היכולת להבחין בהזדמנויות שמציגות את עצמן בפניכם ולתפוס אותן תוך כדי תנועה.

התלהבות. היו מכירי תודה על המודעות הזו שאתם מפתחים באמצעות הדיאלוג עם עצמכם, כלומר, שאתם מרכז הטרנספורמציה הזו שמתחילה בכם/

חזון. ספרו לעצמכם את הכשלונות באופן פרואקטיבי ופרופוזיטיבי. זה בדיוק קרש הקפיצה שמאפשר לכם להסתכל מעבר לאופק.

משכנות הנשמה

היום אני רוצה לדבר על הנשמה.

ישנם רגעים בחיים שלנו, שבהם מאוד חשוב להאמין שאנחנו יכולים "להתרחב".

משכנות הנשמה הם אותם "מרחבים" בהם אנחנו יכולים לדמיין את העולה על כל דמיון, להאמין שאנחנו יכולים ללכת הרבה, הרבה, הרבה מעבר למגבלות שלנו, להרגלים שלנו.

חשוב לשהות במימד הזה של ההוויה כי הוא היחידי שהופך אותנו להיות באמת מסוגלים להסתכל אל מעבר לאופקים הרגילים שלנו.

האדם הוא ישות, שיותר מכל ישות אחרת על פני הכוכב הזה, היא בעלת יכולת להרהר לגבי עצמה באופן מתמיד, ולכן להתפתח בתוך עצמה, ולהפוך כל יום ל"אחר", לאותו עצמי הטוב יותר.

אז באופן ספונטני עולה השאלה:

מה יש לנו יותר טוב לעשות, אם לא להשתתף בחיים?

אם לא להיות נלהבים ולהיות מעורבים באופן מלא?

אם לא לומר לעצמנו ולעולם סביבנו: "הנה אני, קחו אותי, אני כאן עם כל כולי כדי להשתתף איתכם בחיים".

הייתי רוצה לסיים את ההרהור שלי עם חמש הצעות לשנה הקרובה:

תגידו לעצמכם לא רק מי אתם, אלא גם מי אתם רוצים להפוך להיות.

אל תתנו לאחרים את האחיזה בהגה של החיים שלכם, היו אתם הקפטן של האוניה שלכם. כוונו את הסיפור שלכם לעבר הנמל אליו אתם רוצים להגיע, לעבר ההצלחה שלכם.

אל תאפשרו לעצמכם להיות מוסחים, לכוּדים, תפוסים על ידי המלכודות הרבות, הגירויים הרבים. אלא הישארו על המסלול, לעבר היעד שקבעתם מראש.

הסתכלו סביבכם: רבים רוצים להפליג איתכם.

הזכירו לעצמכם כל יום שאתם חשובים ועשו את הפעולות שמעידות על כך.

לחצו כאן כדי לקבל כלי פרקטי ופשוט ליישום יומי, שיכול לעזור לכם בדרך הזאת.

אם נעשה את הצעד הזה פנימה כדי לפגוש את הנשמה, אם לא נפחד, אם לא נסוג לאחור, אלא להיפך, אם ננוע על מנת להתקדם, החיים שלנו יפגשו ויהנו מאין ספור רגעים של שמחה אינטנסיבית ועמוקה, שמתחילים מהשקט על מנת להגיע לאהבה.

Uncategorized