בעיה ערכית.
"עלינו להיפרד מהומו סאפיינס, האדם החושב, כדי להיכנס אל הומו וורוס, האדם האמיתי".
כחברה, כיום, הבעיה שלנו היא ערכית.
זה הכרחי לשקם מחדש את התרבות. זה הכרחי לשתף את הידע.
הכרחי לשקם מחדש סביבה והקשר, שמסוגלים לייצר את אותן הנסיבות, פוריות ומכוונות עבור הפרט, בין אם הוא ילד או מבוגר.
נסיבות אשר יגרמו לו להרגיש שהוא מעורב, אשר יכוונו אותו לאותם ערכים שהם החיים והשלום, כערכים מוחלטים שאי אפשר לוותר עליהם.
באופן הזה ואך ורק באופן הזה, המחשבה תוכל להתנקות בהדרגה מהאשליות הרבות ומכל המודלים השגויים הדומננטים כיום.
ישנה הונאה שמוצגת לנו יום יום, מהמימד הוירטואלי של המדיה שהופך מידי יום ליותר קיצוני: הצלחה ללא מאמץ.
על אף פי כן, אם נלך לחקור מאחורי הקלעים, נגלה שכל מי שהשיג תוצאות מעניינות בכל תחום בחיים שלו – משפחה, מערכות יחסים, חברויות, קהילה, עושר כלכלי, עבודה, רוחניות, גוף… – היה צריך לעבוד בצורה אינטנסיבית על מנת להשיג אותן.
וגם אם התחיל מתוך הצורך שיכירו בו, מתוך צורך בפיצוי, או כדי לטפס למעלה, להתמקם, המאמץ שעשה בוודאי שיפר אותו.
הוא שיפר גם את החיים של הסובבים אותו, אם – מעבר למאמץ – הוא הבין את הצורך להתחנך כדי לחנך, כלומר לחנך את עצמו כדי להיות מודל לאחרים.
רק כאשר נתחייב לתהליך החינוך שאיתו אנו מוציאים מתוכנו (באיטלקית: exducere) את הטוב ביותר, אנחנו נעשים מסוגלים להצטיין (באיטלקית: eccellere) , כלומר – לדחוף הלאה מתוכנו רק את אותו החלק שאנו מעריכים כחלק הטוב ביותר.
שלב חדש עם ראשי התיבות PH.A.S.E
כל אחד מאיתנו מרגיש שנדרשת אנושיות חדשה, יותר עמוקה.
כמו שאומרת חברתי היקרה, חוקרת המוח מרגרט סיטסקורן, עלינו להיפרד מהומו ספיאנס כדי להיכנס להומו וורוס (אדם אמיתי).
עלינו להסתכל עלינו ועל ההיסטוריה שלנו על פי מה שנוכל להפוך להיות, תודות למאמץ שלנו לטפח את עצמנו.
אנחנו צריכים לחיות שלב חדש (שלב המורכב מראשי התיבות של ההתפתחות של הזן האנושי שלנו: PH.A.S.E פילוסופיה, אומנות, מדע וכלכלה).
אכן, מאז ומתמיד, מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו קיימים, שאלנו את עצמנו שאלות (פילוסופיה), השארנו סימן (אומנות), חקרנו על מנת להבין מי אנחנו ומהו העולם שבו אנחנו חיים (מדע) ולבסוף, שאלנו אם מה שעשינו יכול להיות בר קיימא (כלכלה).
אנחנו צריכים בהחלט לעשות את העבודה הזו על מנת ליצור באופן מודע שלב/PHASE חדש בסיפור שלנו.
אם כך, עלינו לשאול את עצמנו שאלות חדשות, עלינו לשנות את הפעולות שלנו, לשאול את עצמנו אם מה שאנחנו לומדים נחוץ לנו, או שהוא מזהם אותנו, האם הוא מאיר אותנו או מחשיך את העתיד שלנו. ולבסוף, אנחנו צריכים לפעול על מנת שהסיפור שלנו ומערכות היחסים שלנו יהיו בנויות כך שיהיה סביבנו עולם טוב יותר, כלומר – עולם בר קיימא.
אנחנו צריכים להפוך להיות יותר אנושיים.
האם אנחנו יכולים לחנך מחדש את האדם? אני אומר שכן.
אנחנו חייבים לחנך את האדם, אך יותר מלחנך את עצמנו מחדש, אנחנו צריכים להפוך להיות יותר אנושיים.
עלינו ללמוד לקרוא את הרגשות שלנו, לא לתת מרחב לרגשות השליליים, רגשות כפויים, או אלימים, שלעיתים אנחנו מארחים בתוכנו מבלי להיווכח בכך.
אנחנו צריכים להפוך להיות מודעים לכך שההתנהגות שלנו היא תוצר של הרגל ואם ההרגל הזה שגוי, אז התנהגויות שגויות מתקבעות בחיי היום יום שלנו.
אנחנו צריכים להפסיק את הסכמה הזו על ידי כך שנחפש מיקום שממנו אנחנו יכולים לראות את עצמנו באופן שונה, ולעבור מהשאלה האינסטנקטיבית: "מה עלי לעשות?" לעבר שאלה אחרת שעימה המוח הקדם מצחי בא לעזרתנו, והיא: "מה הם החיים שאני רוצה?"
לא החיים שאני נאלץ לחיות, אלא החיים שאני רוצה לחיות.
מכיוון שרק אם נדבר עם עצמנו על מה שאנחנו באמת אוהבים, כל מה שטוב בתוכנו ייצא החוצה ויעזור לנו לעשות את הצעד הבא.
מדיטציה היא חלק מתהליך החינוך מחדש של הזן שלנו, מכיוון שהיא עוזרת לנו להפוך להיות יותר רגישים, ויותר בתשומת לב, על מנת לטפח בתוכנו את החמלה לאחר, בשל ההבנה שיש לו את אותן המגבלות שיש לנו, אותם פגמים וקשיים.
העתיד של ילדינו
אני מסיים את ההרהור הזה שלי, כשאני מזכיר לנו שהילדים שלנו לומדים להתנהג מאיתנו, לומדים את הרגשות שלהם מאיתנו, את דרכי החשיבה שלנו מאיתנו. את הדרך שבה הם חיים, הם לומדים מהדרך שבה אנחנו מתקיימים.
לכן אנחנו חשובים מכיון שאנחנו מחנכים. כולנו מחנכים! במובן חיובי או שלילי.
ללא משמעת ותשומת לב, הסכנה היא שנעשה נזק בדיוק לאלו שאנו אוהבים יותר מכל! הילדים שלנו.
ישנם כלים רבים כדי להתחיל מיד את התהליך של החינוך העצמי, של השיפור העצמי, על מנת להיכנס למצב חדש של מודעות.
אנחנו לא יכולים יותר לאפשר לעצמנו לומר שהעולם שסובב אותנו לא נותן לנו הזדמנויות.
העולם שסובב אותנו מלא בהזדמנויות!
עלינו לבקש מעצמנו לפקוח את עינינו, לראות את אינסוף ההזדמנויות שבכל רגע מופיעות לפנינו, ולאסוף את אלו שאנו מרגישים שהן יותר נכונות עבורנו.
