לקראת הומניזם חדש
הכלכלה הספֵרית והאחריות המשותפת
תקציר המאמר
בעידן המאופיין במשברים ובשינויים, הכלכלה הספֵרית של פטריציו פאולטי מוצעת כחזון חדש לאנושות: פרדיגמה המאחדת תודעה, אתיקה וקיימוּת, החורגת מהיגיון התחרות כדי לאמץ את היגיון שיתוף הפעולה.
הגישה הזו, המבוססת על המודל הספֵרי של התודעה, מציעה לראות את הכלכלה כשפה של מערכת יחסים, איזון ואחריות משותפת: הזמנה לבנות יחד הומניזם* חדש.
מבוא
הכלכלה העולמית, על אף עוצמתה, נדמה כי איבדה את ייעודה העמוק ביותר: ליצור עתיד.
מנגנון פשוט של ייצור וצריכה כבר אינו מספיק: הוא איננו מסוגל להתמודד עם השבריריות ועם חוסר הוודאות של התקופה שבה אנו חיים.
הרי הכלכלה היא הרבה יותר מזה:
היא המנוע הבלתי נראה של יחסינו, היא זו שמעצבת את איכות הזמן שלנו, והיא הכוח הקובע כמה מקום ומרחב יישאר לתרבות, לחינוך, ולטיפוח עצמנו והזולת.
הכלכלה היא השפה האדירה שבאמצעותה הציוויליזציה מספרת כיצד היא תופסת את האדם.
כאשר השפה הזו מתדלדלת – גם החיים עצמם מאבדים מעומקם ומצטמצמים להישרדות בלבד.
אם השפה הזו מתרוממת – היא הופכת לכלי של התחדשות, של כבוד משותף, ושל שלום בין העמים.
המודל הספרי של התודעה
יותר מתמיד נקראת האנושות לשוב ולמצוא מצפן – חזון המסוגל ליצור עתיד.
בהקשר זה בדיוק, לפני יותר מעשרים שנה (בשנת 2000), התחלתי להפיץ את המודל הספֵרי של התודעה, שהוא פרי של למעלה משלושה עשורים של מחקר פילוסופי, אמנותי, מדעי, כלכלי, חינוכי וחוויתי.
הספֵרה, בצורתה הגאומטרית המושלמת, איננה רק צורה מתמטית: אלא ארכיטיפ אוניברסלי, נוכח בכל המסורות, כסמל להרמוניה ולשלמות.
בספֵרה אין קודקודים, אין פינות עיוורות ואף קו אינו בולט מאחרים. כל נקודה על פניה שווה במרחקה מן המרכז. אין חלק חשוב מהאחר, וכוחה של הספרה טמון דווקא באיזון, במערכת היחסים הדינמית המחזירה הכול אל המרכז – זהו דימוי להרמוניה, שוויון וחוסן.
כך גם התודעה האנושית. כל אדם נושא בתוכו ריבוי של חוויות, מחשבות, רגשות וזכרונות שלעתים גורמים לו ללכת לאיבוד ואף סותרים זה את זה.
כאשר אדם עושה צעד פנימה, ובא במגע עם מרכז הווייתו, עם הספֵרה שלו – הוא חווה את המצב של מרחק שווה בין החלקים, את האיזון המאפשר לו לכוון את עצמו במורכבות החיים מבלי ללכת לאיבוד.
המודל הספֵרי של התודעה מתאר מצב זה כארכיטקטורה פנימית שבה כל ממדי ההוויה האנושית – גופני, רגשי, שכלי ורוחני יכולים להשתלב בהרמוניה.
במרכז נמצא המקום של טרום הקיום: מרחב תודעתי המאפשר לאדם להתגבר על העצמי הרגיל כדי להסכים להיפתח לנקודות מבט חדשות.
מודל זה אומת בשנים של מחקר מדעי בהשתתפות מכון RINED – המכון לחקר מדעי המוח, החינוך והדידקטיקה (Research Institute for Neuroscience, Education and Didactics).
בשנת 2019 הוא פורסם בכתב העת המדעי Logica Universalis של הוצאת Springer, ונעשו מחקרים רבים שפורסמו בכתבי עת בינלאומיים (Frontiers in Psychology) אשר אישרו את מקורותיו ואת תכונותיו התיאוריות.
מתודעה לכלכלה
אך הספֵרה איננה מדברת רק על היחיד – היא גם הצורה המתארת באופן המדויק ביותר קהילות, מערכות חברתיות, ואף את התרבות כולה.
אם כל אדם הוא נקודה על פני השטח, הרי שלכידות העולם תלויה ביכולת לזהות את המרכז המאחד את כולם.
מכאן נולדת הכלכלה הספֵרית: מתוך ההבנה שהבחירות הכלכליות שלנו אינן יכולות עוד להיות קוויות, תחרותיות ומפלגות, אלא צריכות להפוך לספֵריות, מחוברות ביניהן ויוצרות.
הכלכלה הספֵרית היא אפוא ההמשך הטבעי של המודל הספֵרי של התודעה: מסע פילוסופי המציע חזון חדש העונה לצורך הקיומי שבו שרוי כל אחד מאיתנו כיום.
כך חדלה הכלכלה מלהיות שדה של כוחות מנוגדים, והופכת למרחב של יצירה משותפת, שבו הערך שנוצר בידי אחד הוא העושר עבור כולם.
במילים אחרות, כלכלה שאינה מפרידה אלא מחברת; שאינה צורכת אלא מחדשת; שאינה מנצלת אלא מטפחת.
בניגוד לכלכלה המעגלית, המתמקדת בסגירת מעגלים חומריים בלבד – הכלכלה הספֵרית רואה את השלם: היא משלבת את הממד הערכי של האדם את שאיפותיו.
זו כלכלה שאינה מגיבה לצורה, אלא למהות האדם: לצורך הכי עמוק שלו למשמעות, להכרת תודה, למעורבות.
וכשם שספֵרה שמונחת על משטח נעה בהתאם לכל נטייה קלה, כך גם הכלכלה הספֵרית מגיבה לכל שינוי חברתי, בחיפוש מתמיד אחר איזון דינמי חדש.
היא איננה סטטית, אלא חיה, רגישה, מסוגלת להשתנות יחד עם התודעה הקולקטיבית.
שינוי פרדיגמה
לדבר כיום על כלכלה ספֵרית פירושו להכיר בצורך בשינוי פרדיגמה יסודי.
מזה מאות שנים אנו חיים על פי ההיגיון של mors tua, vita mea: מותך הוא חיי; הפסדך הוא רווחי; תבוסתך היא ניצחוני.
ראייה תחרותית זו, המצמצמת את החיים למאבק של שליטה, אינה אלא מגבירה את הקונפליקט, אי-השוויון והאלימות.
בעולם "שטוח" כזה, החיים נעים על ציר אחד בלבד: קו הזמן הנפגש עם קו הסיפוק.
זו אינה ספֵרה אלא מישור, שבו כל פעולה נמדדת על פי עקרון הגמול והעונש; עולם שבו אנו פועלים מתוך צורך מתמיד להשיג דבר־מה או פחד מלאבד דבר-מה.
בממד זה, האדם צורך חוויות, יחסים, משאבים ואף את עצמו – מחשש להיוותר חסר, לא מספיק, לא ראוי.
הכול הופך מיידי, אופקי, חסר עומק; הזמן מצטמצם לרגע שיש למלא, לא למרחב שיש לשכון בו.
הכלכלה הספֵרית משנה והופכת את הפרדיגמה הזאת:
מ־mors tua, vita mea: מותך הוא חיי,
ל־vita tua, vita mea: חייך הם גם חיי, השגשוג שלך הוא גם השגשוג שלי.
אין צמיחה אמיתית שאיננה משותפת.
אין עתיד אפשרי שאיננו עתיד משותף.
העושר האמיתי אינו נמדד במה שאנו שומרים לעצמנו, אלא בזרימה של מה שאנו יוצרים.
זו המהפכה האמיתית שהספֵרה מזמינה אותנו לממש: לעבור מעולם שטוח הנשלט על ידי מנגנון הגמול-עונש, אל עולם של שיתוף פעולה; מכלכלת טרף לכלכלת יצירה;
מִציוויליזציה של הפרדה לציוויליזציה של אחדות.
והתודעה החברתית היא זו שהופכת את השינוי הזה לממשי.
כאשר העמים משנים את רגישותם, גם השווקים משתנים: התעשיות מוציאות מהמגירה טכנולוגיות שהוחזקו שנים, התאגידים משנים מודלים עסקיים, והפוליטיקה נאלצת להקשיב.
אך אם התודעה הקולקטיבית אינה מתעוררת, השינויים נותרים תקועים.
לכן הכלכלה הספֵרית היא גם חינוך למודעות.
חזון בצמיחה
במשך עשרים השנים האחרונות, יחד עם מכון RINED ועם מוסדות ההכשרה שלי, עבדנו על הפיכת גישה זו למעשית באמצעות מחקרים נוירו-פסיכו-פדגוגיים, יישומים חינוכיים ומחקרים בינתחומיים.
לפיכך, הכלכלה הספֵרית איננה רעיון מופשט, אלא פרדיגמה מתועדת, מבוססת ומגובה במחקר של שנים.
בשנים האחרונות המונח כלכלה ספֵרית התפשט ברחבי העולם, הופיע במסמכי מדיניות, בכנסים ובמאמרים אקדמיים.
בעולם האקדמי, חוקרים ומוסדות החלו להשתמש בו כהתפתחות של כלכלה מעגלית, במטרה להציע מודל רחב, משולב וממוקד־אדם.
בשנת 2025, לדוגמה, מסמך ה-Sphericality White Paper הציג את מדד הספֵריוּת (Sphericality Index) – כלי למדידת השפעת ESG באופן הוליסטי, המעריך קיימוּת לא רק במובן הסביבתי אלא גם החברתי והתרבותי.
גם הודו החלה לראות בפרדיגמה זו כלי לשיקום:
קרן American India Foundation) AIF) הציגה את הכלכלה הספֵרית כגישה להתמודדות עם משבר הפלסטיק העולמי, תוך הדגשת ממשל קהילתי ותהליכים מעגליים רחבים המבוססים על תודעה חברתית ואחריות משותפת.
זהו סימן לכך שההיגיון הספֵרי חוצה גבולות תרבותיים ולשוניים, ומהדהד כתשובה אפשרית לאתגרים הסביבתיים והאנושיים של זמננו.
ברצוני להביע תודה לכל מי שנתן קול לחזון הזה.
רעיונות חיים מתפשטים: זהו טבעם.
אך חשוב להבחין בין ההֵד לבין המקור, בין מי ששומרים את החזון לבין אלו שמעצימים אותו.
מקורותיה של הכלכלה הספֵרית הם תוצאה של עשרים שנות עבודה, מסגרת מושגית שאושרה על ידי מחקר, פרסומים מדעיים ותוכניות הכשרה.
כיום, בתחושת אחריות, אנו מביטים אל העתיד.
- בחודשים הקרובים ייפתח תואר המאסטר הראשון בכלכלה ספֵרית,
במטרה להכשיר דור חדש של מנהיגים ויזמים המסוגלים לשלב אתיקה, כלכלה וקיימוּת. - במפגש הקרוב של 21 דקות – הידע של המצוינות, נקדיש מקום מיוחד לכלכלה הספֵרית,
ונחגוג את תחילתו של תהליך שיציע לעולם הכלכלי כלים של תודעה ופרספקטיבות חדשות לפעולה.
הכלכלה הספֵרית היא הזמנה לכולנו: ממשלות, מוסדות, עסקים, מחנכים ואזרחים.
זוהי הזמנה לבחון מחדש את סדר העדיפויות שלנו, ולבנות מודלים חברתיים וכלכליים שלא רק מציבים במרכז את כבוד האדם וערך החיים, אלא גם את כוח המכלול, תוך הכרה בחיבור ההדדי של כל הדברים.
לשים את האדם במרכז אין פירושו לאמץ אנתרופוצנטריות חדשה**, אלא להכיר ביכולתנו לתפוס את העולם ולהגיב אליו, להיות מודעים למכלול, לכוון את הכלכלה לעבר איזון.
כי הכלכלה, בסופו של דבר, היא תקשורת: היא ביטוי של אינטליגנציה הנמדדת ביכולת להפיק תוצאה משותפת.
כאשר חסרה תוצאה משותפת, אין תקשורת, אין אינטליגנציה. הכלכלה הספֵרית היא אפוא הצורה הגבוהה ביותר של תקשורת קולקטיבית: שפה אוניברסלית המסוגלת ליצור עתיד לכולם.
זוהי הזמנה להומניזם חדש, לרנסנס חדש, המסוגל לתמוך בפריחת הפוטנציאל האנושי ולבסס עצמו על הערכים הגבוהים ביותר: אמת, הרמוניה, נדיבות, צדק ושלום.
זמננו דורש חזון.
זמננו דורש אומץ.
זמננו דורש אחריות.
פטריציו פאולטי
הערות המתרגם:
*הומניזם: ראיית האדם כאדם, הדגשת היותו סוכן מרכזי המשפיע על הסביבה שלו כיחיד וכקבוצה אנושית.
** אנתרופוצנטריות: התפיסה לפיה כל דבר ביקום נברא עבור האדם וצרכיו, כך שהאדם מוצא את עצמו במרכז היקום.
כלי שמגן על הDNA שלנו
מבין שלל הטכניקות של שקט רצוני, טכניקת 'הריבוע' (QMT) מוגדרת כזקיף שמגן על הבריאות שלנו. "מדובר בסוג של מדיטציה בתנועה, שבמסגרתה במצב של שקט רצוני עוקבים אחר סדרה של צעדים פשוטים בתוך ריבוע, בזמן שמקשיבים להנחיות קוליות שמגיעות בהפתעה". טל דותן בן־שושן, מנהלת מכון המחקר של קרן פטריציו פאולטי, שקידמה את המחקר הזה יחד עם אוניברסיטת 'לה ספיאנצה' ברומא, מרחיבה: "זהו תרגיל שמשלב מתח קוגניטיבי גבוה שנובע מאי־הידיעה מראש של הפקודה שתגיע, יחד עם רמה נמוכה של סטרס, היות שמדובר במצב נטול סכנה. ההשפעות של התרגול נבדקו על קבוצת מדגם של נשים בריאות בגילאי 60-40, שעקבו אחר תוכנית יומית של QMT למשך שמונה שבועות. קיבלנו תוצאות מעודדות לגבי שמירה על רמת מתילציה טובה ב־DNA, מדובר בתהליך אפיגנטי שמסדיר את ההפעלה והכיבוי של הגנים, ושכאשר יש לו סכמות אנורמליות, מהווה שורש למחלות רבות".
